ביהמ"ש: האפוטרופוס על רכושו של חולה ניוון שרירים הפר את זכות הקניין של החולה

רקע   :

התובע הינו אדם בגיר, יליד שנת 1959, החולה במחלת ניוון שרירים, אשר כתוצאה ממנה הוא מתקשה בדיבור ותנועה.

הנתבע 1 הינו דודו של התובע והנתבע 2 הינו בנו של הנתבע 1.

אמו ואביו של התובע, אשר הינו אחיו של הנתבע 1, אינם בין עוד בין החיים.

התובע מתגורר לבדו.

התובע הגיש תביעה זו, בגין נזקים אשר לטענתו נגרמו לו על ידי הנתבעים בכלל, ובפרט בתקופה בה שימש הנתבע 1 האפוטרופוס על רכוש התובע.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד התובע, בה טענו כי התובע הוא זה אשר חב להם כספים, וכן טענו כי התובע הכפיש שמם על גבי פתקית, אשר מסר לעיון פקידי בנק בסניף הבנק המשותף להם, והכל כפי שיפורט.

טענות התובע :

לדברי התובע, עובר למותו של אביו, החלו הנתבעים להתקרב אליו, תוך שהם זוממים, לטענתו, להשתלט על הכספים והרכוש אשר ירש. (ראו סעיף 4 לתצהיר התובע).

התובע טוען, כי בשנת 2002, פנו אליו הנתבעים ושכנעו אותו להפקיד בידם סך של 100,000$ בטענה כי ישקיעו את הסכום הנ"ל עבורו, ויוודאו כי יישא תשואה נאה.

פניותיו של התובע, לאחר מכן, אל הנתבע 1, במטרה לברר מה עלה בגורלו של הכסף, לא נענו.

הנתבע 1, כך לטענת התובע, היתנה מתן אישור לתובע בדבר הפקדת הכסף, בעריכת צוואה על ידי התובע, בה יוריש את כל רכושו לחתנו של הנתבע 1. (ראו סעיף 5 לתצהיר התובע).

לדברי התובע,  כאשר ביקש לקבל את הכספים בחזרה, טען הנתבע 1 כי לא נותר מהם דבר, ורק לאחר מתן צו האפוטרופסות, העביר הנתבע 1 לחשבון האפוטרופסות, ביום 16.5.04 סך של 342,000 ש"ח, מתוך 467,000 ש"ח אשר קיבל מהתובע, כך שלמעשה נותרה יתרת חוב לתובע, בסך של 125,000 ש"ח כשלטענת התובע הסכום המשוערך כיום הינו 187,639 ש"ח. (ראו סעיף 6 לתצהיר התובע).

התובע מוסיף עוד, כי הנתבעים שכנעו אותו למסור לידם שעון זהב שווצרי עתיק אשר ירש מאמו. לטענתו, הנתבעים טענו כי הם ישמרו על השעון עבורו, בכספת הפרטית שלהם, על מנת שלא יאלץ לשלם לבנק כספים עבור אחזקת השעון בכספת הבנק. כאשר ביקש התובע מהנתבעים להשיב לו את השעון, הם טענו כי השעון נגנב. (ראו סעיף 7 לתצהיר התובע).

לאחר מות אביו, התגורר התובע בדירה אותה ירש ממנו, ברח' ויצמן בתל אביב.

בשלב מסוים, גמלה בליבו ההחלטה להעתיק מגוריו לכפר סבא, ולשם כך ביקש למכור את דירתו.

נוכח מגבלת הדיבור שלו, טוען התובע, הוא נעזר בידידתו - הגב' יפית הלבוס וזו יצרה קשר עם מתווך, אשר הסכים לסייע לו במכירת הדירה, מבלי לקבל על כך תשלום. (ראו סעיפים  8-11 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, ביום 10.3.04 נחתם זיכרון דברים בינו לבין הרוכשים - משפ' טולידנו, וביום 16.3.04 נחתם בין הצדדים הסכם מכר הדירה, בסך של 245,000$ .

התובע טוען כי קיבל תשלום ראשון של 400,000 ש"ח וכי על זיכרון הדברים נרשם מס' הטלפון של הגב' הלבוס, שכן התובע התקשה לשוחח באופן ברור בטלפון (ראו סעיף 12 לתצהיר התובע).